הסרת גזי H2S מגז הטמנה בקרצוף כימי וביולוגי
גז הטמנה הוא תערובת דלקית המכילה בעיקר מתאן ופחמן דו-חמצני, לצד אדים ומזהמים כגון H2S וסילוקסנים. סולפיד הידרוגני מופיע בריכוזים משתנים, אך משפיע על הבטיחות, הריח, הקורוזיה והציוד. במתקני ייצור מתאן הוא עלול לפגוע במנועים, במערכות הניקוי ובמערכות הפליטה, ולכן אין להתייחס אליו כאל מזהם עקב ביניים בלבד.
פתרון יעיל משלב מדידת הרכב, בחירת טכנולוגיית טיפול, התאמת ציוד ומעקב אחרי ביצועים. החברה הסינית שאנגצ'יו ג'ינצ'יאו, המבוססת במחוז הןאן, מספקת מערכות לניהול רעשים, טיפול בפליטות גז, סינון אבק וטיפול במים, ומשלבת תכנון, ייצור, התקנה, הפעלה ותחזוקה. בתהליך סילוק גז הטמנה, הדגש הוא על הסרת גזי H2S באמצעות קרצוף כימי, קרצוף ביולוגי או שילוב מותאם לתנאי האתר.
הרעיון והסכנות שבגז הטמנה
הרכב משתנה מאתר לאתר ובין עונות. עונה יבשה עשויה להגדיל את חדירת המים ולהקטין את הספיקה, בעוד בחורף הקור יכול להשפיע על הפעילות הביולוגית. מדידות לאורך תקופה מייצגות נדרשות לקביעת ריכוז H2S ממוצע ושיא, תפוקת זרימה, לחות, טמפרטורה, תכולת חמצן ודפוקים. התכנון לפי מדידה בודדת עלול להפעיל את המערכת מעבר לכוחה בעת עומס.
הסרה אינה מהווה חסם מוחלט, והמזהם עלול לעבור למערכת ייצור האנרגיה או לפלוט. יש להתקין גלאי H2S, אזעקות, אוורור כפוי, נעילות תקניות ונוהל מגבלות גז לפתיחה ותחזוקה. גם סגירת מגוון והפניית זרימה יכולות להפחית חשיפה, ובטיחות האישית דורשת מדידות לפני כניסה לחללים מוגבלים.
קרצוף כימי להסרת סולפיד
בקרצוף כימי מוזרק גז הטמנה לתוך תמיסה, שבה מוחלים אלקלי וחומר מחמצן, או מעבירים אותו מעל חומר מצע כגון תכליד ברזל. סולפיד מחמצן לסולפור, לסולפיט או לסולפט, בהתאם לחומרים ולתנאי התהליך. שיטה כימית מתאימה לעומסים גבוהים ולשינויים חדים, משום שהיא מספקת תגובה מהירה ומבוקרת. השימוש בחומר מחמצן חזק מחייב מינון מדויק כדי למנוע חמצון יתר, ריח חדש ופליטת כימיקלים.
השליטה נעשית לפי זרימת נוזל, pH, פוטנציאל חיזור, טמפרטורה ועומס סולפיד, לצד ניקוי טיפות ומניעת רסיס. סולפט שנוצר מגדיל את ריכוז המלחים במים המיוצאים, ולכן נדרש טיפול בפליטה, ניהול שפירים והגבלת חומרי סיכון. אין לבחור קרצוף כימי רק לפי עלות חומרי הגלם; יש להשוות את צריכת המים, החומרים והאנרגיה מול אורך חיי הציוד.
קרצוף ביולוגי לטיפול בסרה
בקרצוף ביולוגי מועבר הגז דרך מצע אורגני רטב או מצע מרוב, שבו חיידרי סולפיד ממירים H2S בתהליך אוקסידציה. החיידרים צורכים חמצן, מים, חומרי תזונה ומקום שאינו חומצי מדי; תוצר העיקרי יכול להיות סולפור או סולפט. השיטה צורכת שטח פחות, פחות חומר כימי ומתאימה לזרימות יציבות יחסית. השוואה נוספת מופיעה בעיון בשיטות ביולוגיות.
הביצועים תלויים בלחות המצע, זמן השהות במערכת, טמפרטורה, pH, אספקת חמצן, יחס מזון לנפח גז ועומס אורגני. טעינה מהירה במיוחד או שינוי קצב עלולים לגרום לחמצון מוגבר ולריח. יש להתחיל מאוכלסייה מותאמת, לבצע האכלה הדרגתית ולנטר אחרי סלילת המצע, pH, לחות ועומס. אם המים אינם מספיקים לספיקה, תוספת לחות או אלקלי עשויה להידרש, ובכל זאת יש להימנע מהצפיית יתר.
שילוב השיטות ובחירת התהליך
הבחירה בין קרצוף כימי לביולוגי נעשית לפי הריכוז, אי-האחידות, התנודות, שטח הקעה, זמינות מים וחשמל, דרישות שפירים וריכוז יעד בפליטה. הקרצוף הכימי מגיב מהר ומתאים לשיאים, ואילו הביולוגי עלותו התפעולית נמוכה יותר בתנאים יציבים. מערכת משולבת יכולה להשתמש בשלב הכימי לטיפול בשינויי עומס חדים, ובשלב הביולוגי לליטוש השארית, או להפך, כאשר איכות הגז הסופית דורשת מינימום H2S.
התהליך המשולב צריך להבטיח חלונית תפעול לקראת עומס חריג, נפילת לחץ מבוקרת ואפשרות מעבר לקווי חלופי. למשל, קרצוף כימי ראשוני מגן על המצע הביולוגי מקפיצות ריכוז, ואילו קרצוף ביולוגי עשוי להקטין את צריכת חומרי הכימיה ואת עומס המלחים בפליטה. הבחירה אינה גורפת: היא נגזרת מנתוני אתר, יעדי תאילות ואילוצי תחזוקה.
תכנון והנדסה לאתרי תעשייה
המערכת מתחילה בסקר אתר ובהגדרת נתוני תכנון לפי תנאי המפעל. באזורים עם חום, קור, אבק ולחות משתנים, יש להבחין בין קרצוף פתוח למערכת סגורה ולהתאים חומרים, בידוד והגנות. מערכת מותאמת כוללת מכניקה, עמודים, משאבות, מבקר, מנגנון ניקוי, מערכת ספיגת טיפות, גלאי והשפרה. שאנגצ'יו ג'ינצ'יאו מלווה את הפרויקט מהתכנון והייצור ועד התקנה, הפעלה ותחזוקה.
חומרי המערכת נבחרים לפי חומציות, כלורידים, טמפרטורה וקצב קורוזיה; פלדה מצופה, פוליאתילן או חומרים מרוכבים עשויים להתאים לחלקים שונים. המים שיצאו מסרה כימית עשויים להכיל סולפט, שברי מתכות או חומרי חמצון, ולכן דרושה אבחון וטיפול לפני שחרור. בפרויקטים של ייצור חשמל מגז הטמנה, מסגרי הדיווח על יציבות והפרשות ניתן לבדוק במאגר התקן המאומת, תוך הפרדה בין תיעוד מתאן לבין בקרת H2S.
מדידות ותפעול לקיימה ארוכת טווח
מדידות ההפעלה צריכות לכלול ריכוז H2S בכניסה וביציאה, לחץ וזרימה, ובנוזל הסרה גם pH, חומרי חמצון, טמפרטורה, לחות וצריכת חומרים. מעקב מתמשך מאפשר לזהות עומס חריג, נטייה ב-pH, סתימה, התפשרות אוכלסייה או הצטברות מלחים. כל שינוי בריכוז המזהם או בתנאי המצע צריך להיבחן לפני שינוי משמעותי בהגדרות, כדי לא להעביר עומס בין שלבי המערכת.
תחזוקה מונעתית כוללת ניקוי מצעים וציוד, בדיקת סגירות, בדיקות מיקרוביוטיות, כיול מתקנים, החלפת חומרי הכימיה ופיקוח על פליטות. ציוד הציבור, מגגי רעשים ומערכות ניקוי אבק ומים צריכים להשתלב עם מערכת הגז בלי לפגוע בה. הפעולה המעשית היא לבסס על נתוני H2S אמינים, לבחור תהליך כימי, ביולוגי או משולב לפי העומס האמיתי, ולהשתמש בנתוני מדידה מתמשכים כדי לשמור על יציבות, בטיחות ורמת פליטה מתאימה.