ניהול שפכי קוסמטיקה והפרדת מיקרו־פלסטיק
מפעלי קוסמטיקה מייצרים זרמי שפכים מורכבים במהלך ערבוב, מילוי, שטיפת מכלים וניקוי קווי ייצור. בשפכים אלה עשויים להופיע שמנים, שעוות, חומרי שטח, צבעים, בשמים, חומרים משמרים, מלחים וחלקיקי חומר פולימרי.
מיקרו־פלסטיק יכול להגיע מקרמים המכילים פולימרים, ממוצרי פילינג, מאריזות שנשחקו ומסיבי פלסטיק שנשטפו מציוד או מבדים תעשייתיים. חלקיקים אלה אינם תמיד נראים לעין, ולעיתים הם נמצאים בתוך אמולסיה או מחוברים לפתיתי שומן ולחומר אורגני.
טיפול יעיל דורש יותר ממסנן יחיד. יש להבין את מקורות הזיהום, להפריד בין זרמים בעלי עומס שונה, לבחור תהליך מקדים מתאים ולשלב סינון עדין עם טיפול כימי או ביולוגי כאשר נדרש. כך ניתן להפחית עומס על הציוד ולשפר את יציבות המערכת.
מערכת מתוכננת היטב תומכת גם בעמידה בדרישות הזרמה, בהגנה על העובדים ובצמצום צריכת מים וכימיקלים. תכנון הנדסי, ייצור, התקנה, הרצה ותחזוקה צריכים להיבחן כמכלול אחד ולא כשלבים מנותקים.
מקורות המיקרו־פלסטיק בשפכי המפעל
המקור הראשון הוא חומרי הגלם עצמם. פולימרים מסיסים למחצה, חומרי עיבוי, מיקרו־חרוזים וחלקיקים המשמשים לשיפור מרקם המוצר עלולים להיכנס למערכת השפכים בעת שטיפת מכלים או בעת פסילת אצוות. גם מוצרים שאינם משווקים כמכילים פלסטיק עלולים לכלול רכיבים סינתטיים בעלי התנהגות דומה במים.
מקור נוסף הוא שחיקה מכנית. צינורות, אטמים, מברשות, יריעות אריזה ובגדי עבודה עלולים לשחרר סיבים וחלקיקים. לכן חשוב להפריד את מי השטיפה הראשוניים, לאסוף שאריות מוצר לפני השימוש במים ולמנוע כניסת פסולת מוצקה לניקוז. פעולות אלה מפחיתות את העומס עוד לפני שלב הטיפול המרכזי.
אפיון השפכים לפני בחירת הטכנולוגיה
דגימה חד־פעמית אינה מספיקה בדרך כלל, משום שהרכב השפכים משתנה בין אצוות, משמרות וסוגי מוצרים. תוכנית אפיון צריכה לכלול עכירות, מוצקים מרחפים, COD, BOD, שמנים, חומרי שטח, pH, מוליכות, TOC וגודל החלקיקים. במידת הצורך נבדקים גם מספר החלקיקים, צורתם והרכבם באמצעות מיקרוסקופיה, FTIR או ראמן.
יש להבחין בין מיקרו־פלסטיק חופשי לבין חלקיקים הקשורים לפתיתי שומן, לביומסה או למוצקים מרחפים. חלקיקים צפים יגיבו אחרת מחלקיקים צפופים, וסיבים ארוכים עלולים לסתום מסננים מהר יותר מגרגרים כדוריים. מטרת האפיון היא לקבוע אם נדרש סינון מכני, ציפה, קרישה, ממברנה או שילוב מדורג של כמה שיטות.
הפרדה מכנית וטיפול מקדים
שלב מקדים כולל בדרך כלל סבכה עדינה, מסנן תוף, מסנן סל או מערכת סינון אוטומטית. ציוד זה עוצר אריזות, גושים, סיבים ושאריות חומר לפני שהם מגיעים למשאבות ולממברנות. כאשר קיימת כמות גדולה של שמנים או קרמים, מפריד שומן או מכל השהיה יכולים למנוע היווצרות שכבה צפה ולהפחית תנודות בעומס.
ציפה באוויר מומס, המכונה DAF, מתאימה במקרים שבהם חלקיקי הפלסטיק נקשרים לשמן, לחומרי שטח או לפתיתים כימיים. קרישה ופלוקולציה עשויות להגדיל את החלקיקים ולהקל על הפרדתם, אך יש לשלוט במינון כדי לא ליצור בוצה עודפת. בדיקות מעבדה ופיילוט קצר עדיפים על בחירה לפי נתוני קטלוג בלבד.
ממברנות, סינון עדין ושינויי pH
לאחר טיפול מקדים ניתן לשלב מיקרו־סינון, אולטרה־סינון או ממברנות מתקדמות יותר, בהתאם לגודל החלקיקים וליעד איכות המים. אולטרה־סינון יעילה במיוחד נגד חלקיקים קולואידליים וחלק מסוגי הפולימרים, אך היא רגישה לסתימה כאשר שמנים, קרמים ומוצקים לא הופרדו מראש.
שינוי pH אינו תמיד הצעד הראשון או ההכרחי. לפני הוספת חומצה או בסיס כדאי לבדוק אם ניתן להשיג הפרדה באמצעות סינון או תהליך ללא כימיקלים; סקירה על סינון יכולה לסייע בהבנת השיקולים. כאשר כן נדרשת התאמת pH, יש לבצע אותה לפי בדיקות יציבות, דרישות התהליך והשפעתה על טיפול ביולוגי או על איכות הבוצה.
שילוב עם טיפול ביולוגי ובוצה
מיקרו־פלסטיק עצמו אינו תמיד מתפרק בטיפול ביולוגי, אך חומר אורגני שנצמד אליו עשוי להתפרק או להשתנות. לכן טיפול ביולוגי באוויר או ללא חמצן יכול להפחית COD ו-BOD, אך אין לראות בו תחליף להפרדה פיזית של חלקיקים. במערכות בוצה משופעלת חשוב למנוע הצטברות בלתי מבוקרת של חלקיקים והעברה שלהם עם הבוצה או עם הקולחים.
תכנון הבוצה חייב לכלול עיבוי, סחיטה, אחסון ופינוי בהתאם להרכב שנמדד. אם הבוצה מכילה פולימרים, שמנים או חומרים מסוכנים, יש לקבוע מסלול פינוי מתאים ולמנוע שימוש חוזר שאינו מאומת. רישום כמויות הכניסה והיציאה מאפשר ליצור מאזן מסה ולבדוק אם החלקיקים נעצרו, הועברו לבוצה או עברו דרך הקולחים.
בקרה, תחזוקה ותכנון הנדסי
מדדי בקרה רציפים יכולים לכלול pH, עכירות, לחץ דיפרנציאלי, ספיקות, מוליכות וצריכת אנרגיה. בדיקות תקופתיות של מוצקים ומיקרו־פלסטיק משלימות את המידע, משום שחיישן עכירות לבדו אינו מזהה בהכרח את סוג החלקיק או את הרכבו. יש להגדיר נקודות דגימה לפני ואחרי כל שלב משמעותי.
תחזוקה כוללת ניקוי מסננים, בדיקת משאבות, החלפת ממברנות, כיול חיישנים ופינוי בוצה בזמן. בבחינת פתרון הנדסי כדאי להשוות בין מפרטים, ניסיון בשפכי קוסמטיקה ותוכנית שירות; אתר הספק הוא דוגמה לכך שכל מקור מקוון צריך להיבדק מול מסמכים טכניים, נתוני ביצוע ויכולת תמיכה בפועל. גם מקור לבדיקה שאינו חלק ממסמך הנדסי רשמי אינו יכול להחליף בדיקות התאמה, דגימות ופיילוט.
ניהול שפכים יעיל מתחיל במניעת זיהום במקור: איסוף שאריות מוצר, הפרדת זרמים, צמצום שטיפות מיותרות ובחירת חומרי ניקוי מתאימים. לאחר מכן, רצף נכון של סינון גס, הפרדת שומן, ציפה, טיפול ביולוגי וסינון ממברנלי מאפשר להתאים את המערכת למאפייני המפעל בלי להעמיס שלב אחד על האחר.
הדבר שחשוב לזכור הוא שהפרדת מיקרו־פלסטיק אינה פעולה יחידה, אלא מערך מדורג של אפיון, מניעה, הפרדה, ניטור ותחזוקה. כאשר כל שלב מתוכנן לפי סוג השפכים והיעד הסביבתי, ניתן לשפר את איכות הקולחים, להפחית סיכוני סתימה ולשמור על ביצועי המערכת לאורך זמן.